יש עיר אחת בעולם שהלב שלי כולו שלה. העיר הזאת היא פריז. בכל פעם שאני מגיעה אליה, אני מרגישה את הדופק שלי עולה במהירות. בכל פעם שאני מטיילת בסמטאות הקטנות והולכת בה לאיבוד בכוונה, אני מרגישה שפעם, בגלגול קודם ודאי גרתי כאן. ההשראה שוכנת שם מבחינתי בכל קרן רחוב. הכי אני אוהבת את פריז בסתיו. כאשר העלים הצהובים ממלאים את הרחובות, הרוח הנעימה מניעה את צמרות העצים וריח הערמונים הקלויים נישא באוויר. עוגת האגסים ההפוכה שלפניכם החזירה אותי לחלונות הראווה בעיר האורות הרומנטית שלי.

להמשך קריאה

אני יודעת שברחבי הרשת נפוץ מאוד לכתוב פוסטים מפורטים מאוד של הכנות לפני החתונה. להגיש פירוט רשימת ספקים, תודות וטיפים לכלה הרגועה והקלילה. הפוסט שלפניכם לא יהיה כזה. במרחק שנה וחצי מיום החתונה שלי, הייתי רוצה לדבר על הצד הפחות מואר של המשוואה. זה שידוע בכינויו הנרחב: "אחרי החתונה". זה שבזכותו החיים שלי מתחלקים לשניים: לפני ואחרי החתונה. זה שבלעדיו לא הייתי מי שאני היום.

להמשך קריאה

הייתה התחלה של חורף. לא ירד גשם אבל האישה ידעה את זה לפי האוויר הקר ותנועת האנשים הפוחתת. היא הסתכלה על העוברים והשבים מהמרפסת ונהנתה מהמעמד המיוחד של לראות ולא להיראות. הרוח פרעה את שיערה. הזמן נתן לה לבחור רגע אחד ולהחזיק בו, כמו חתיכה של עוגה שנוגעים בה בקצות המזלג. האישה בחרה בחתיכה היפה, הפשוטה, זו שנשרו ממנה כמה פירורים וזה מה שהפך אותה למושלמת.  

להמשך קריאה

השבוע תוך כדי שהכנתי קראנץ' פסטו ופרמזן, נזכרתי בשירו המופלא של אבות ישורון, "בהיחבא".

מִכָּל הַדִּירָה, אֲנִי בַּמִּטְבָּח הַקָּטָן שֶלִּי, מִכָּל
הַמְּקֹמֹת, מִכָּל הַבָּתִּים, אֲנִי כָּאן, לְבַדִּי, בִּשְׁתִיקָה.
בֵּין הַכֵּלִים, הַמַּזְלֵג הַגָּדֹל שֶלִּי, הַכַּפִּית הָרְגִילָה
שֶׁלִּי, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לִי קָפֶה. אֲנִי פֹּה לְבַדִּי.
חֲבִיבִים עָלַי כָּל כְּלֵי הָאֹכֶל שֶאֲנִי רָגִיל בָּהֶם.
הֵם אִתִּי יַחַד. לֹא מִשְׁתַּנִּים. תָּמִיד אֹתָם.
אֲנִי כְּאִלֻּ מֻחְזָק עַל יָדָם.
אִישׁ לֹא יָבֹא פִּתְאֹם בַּלַּיְלָה לַמִּטְבָּח.

אִישׁ לֹא יָבֹא בַּלַּיְלָה
לְמָקֹם קָטָן. כִּמְעַט נִשְׁכָּח.
אִישׁ לֹא יָבֹא בַּלַּיְלָה
לַמִּטְבָּח. 

בכל פעם שאני אופה במטבח הקטן שלי, בהיחבא,  אני פוגשת מחדש את השלווה.

להמשך קריאה

יש ימים כאלה בין סוף הקיץ לתחילת החורף. הלימונים עדיין צהובים. השמש נמצאת במקום הנכון בשמיים.  זיכרונות מתוקים. זיכרונות חמוצים. חשוב. מיותר. יפה. כואב. מרגש. הכול מתערבב. קרובים. רחוקים. דברים שלקחת ללב ודברים שחלפו ממך וזיכרון שהיה או לא היה. הרוח עוברת בין בניינים. הזמנים הבשילו וכך גם את.

להמשך קריאה

האסתטיקה של האפייה מזכירה לי תמיד שירה. משהו בחיבור המרכיבים, בצפיפות היפה, בהשקעה, בפרטים הקטנים, בזהירות ובדיוק מסדר לי את המחשבות ומעורר בי השראה בכל פעם מחדש. בכל פעם שאני אופה, אני כותבת וההפך. טארט זר התפוחים בקרם שקדים שלפניכם הוא הסמל מבחינתי לקשר בין שירה לאפייה.

להמשך קריאה

אני כל כך אוהבת לאפות. לגלות מתכונים חדשים. להיכנס למטבח ולדעת שיקרה שם קסם ממש בקרוב. אני אוהבת את האמנות הזו שכולה דיוק, שלווה, יצירה ויופי מהפנט. אני אוהבת את העובדה שלא משנה איזה יום עבר עליי, בכל פעם שאני אופה זה הופך את עולמי. משכיח ממני דאגות. מכניס אותי לפרופורציות. מחזיר אותי לעצמי. מזכיר לי מה חשוב באמת בחיים. לפניכם מתכון לעוגת פטל ושקדים הפוכה שהיא האושר בהתגלמותו ואין לי ספק שאחרי שתטעמו ממנה העתיד יראה לכם הרבה יותר ורוד.

להמשך קריאה

עוגת שוקולד בחושה טעימה עם קישוט שושני שוקולד בעבודת יד עדינה שהופכים אותה ליצירת אמנות. מושלמת לימי הולדת ולאירועים מיוחדים ומושקעים. שימו לב שאת בצק השוקולד יש לצנן 24 שעות מראש בטמפרטורת החדר. לאחר הזמן הזה, הוא הופך לגמיש ונוח לעבודה ואפשר להכין ממנו שושני שוקולד אכילות ומופלאות.

להמשך קריאה