ביום הראשון של החופש יצאנו אביגיל ואני לקטיף עגבניות שרי במשק אקלר. החום הכבד לא הרתיע אותנו. לקטיף הצטרפה גם דודה שלי והייתה לנו חוויה מקסימה ומיוחדת במינה. בניגוד למקומות אחרים שהיינו בהם, במשק אקלר היו עגבניות בשפע בכל הצבעים ואפשרויות רבות וחבויות לקטיף. אביגיל שלי הסתובבה בין המטעים, קטפה עגבניות בכל הצבעים בשמחה והייתה גאה בעצמה מאוד. אחרי הקטיף, התיישבנו לאכול מהשלל בסככה המוצלת. אביגיל הייתה כל כך מרוצה ומאושרת. הבטחתי לה שנכין לארוחת הערב סלט קפרזה עם העגבניות שקטפה אבל הן היו כל כך יפות וטעימות שלא יכולתי להסתפק רק בזה. נכין טארט עגבניות, הבטחתי לה וכך יצאתי להרפתקה קולינרית במטבח.
כמה דברים שאני אוהבת בחורף. סוודרים מלטפים. כובעים. אוצרות שמוציאים בכיסים. להסתכל על הים ולהרגיש את שניכם מתמלאים מבפנים. להתכרבל בתוך הפוך עם ספר טוב. הריח של אחרי הגשם בחוץ. הריח של האפייה מהלך קסמים בתוך הבית. לעשות עם הבת שלי מסיבת פיג'מות ולהמציא לה שירים ומשחקים. מרקים. כמה שאני אוהבת מרקים! אני רק שומעת את הגשם וכבר שולפת את כל הירקות ומתכננת איזה מרק להכין הפעם.
מאז שנכנסה לגן, הבת שלי גדלה בקצב מסחרר. בגיל שנה וחודשיים, מיום ליום, היא נראית לי פחות כמו תינוקת ויותר כמו ילדה קטנה ומדהימה, שובבה, דעתנית ובודקת גבולות כל הזמן. בכל פעם שאני באה לקחת אותה מהגן ומביטה בכחול של העיניים שלה, לא משנה איזה יום עבר עליי, אני מרגישה שהעולם נעשה יפה ורך יותר וזה בזכותה.