קורונה 2020. אנחנו כבר למעלה מחודש סגורים בין כתלי הבית. מנצלים כל רגע של שמש במרפסת. במאה מטר שלנו, הבניינים תופסים חלק נכבד מהנוף, האנשים נבלעים בתוך המסכות אבל יש גם כמה תופעות טבע ייחודיות כמו צמד ברווזים שהגיעו מהספארי ונחתו על הדשא במפתיע ועושר בלתי נגמר של מקלות סבא שצמחו פרא. קטפנו כמה ונתנו לאביגיל לנשוף ולראות איך הסיבים הלבנים מתפזרים ברוח. זה הצחיק אותה נורא. ניסיתי לספר לה שזה רק חלק מינורי, יש עוד טבע שלם שמתעורר עכשיו לחיים בחוץ ויום אחד, נוכל לראות אותו בעצמנו ונטייל כל הזמן. נהיה יותר בחוץ מאשר בבית. אביגיל הקשיבה לי וקטפה לעצמה עוד מקל סבא. בעיניה היפות, זה עדיין קסם מופלא ועל זה אין עוררין. עכשיו יש רק את הרגע הזה שבינינו וכל שאר העולם יצטרך לחכות.
