הנה חשבת שאוגוסט לא יסתיים לעולם וגם הוא נגמר. אחריו הגיע ספטמבר והוא מרגיש לך אפילו עוד יותר אינסופי. כמו גלים של ים, כל יום נושא עמו עוד ציפייה שאולי היום, הלילה, אולי בשנייה שתסיימי לכתוב את המשפט הזה ותוסיפי לו נקודה – זה יקרה לך. כל כך הרבה תחושות קדומות ופתאומיות, ידועות ובלתי מוכרות נמזגות בתוכך. מתפצלות בין התאים שלך ושלה.
את מחכה לכאב ההוא של הצירים, לתזמונים ובעיקר לרכות שתבוא אחריהם. את מקפלת בגדים קטנטנים בצבעי פסטל. ממיינת. מסדרת. מארגנת. בשבילה חלומות מתגשמים וכל דבר מונח במקום שאתם אוהבים. מקום שכולו שניכם ובקרוב יפעמו בתוכו חיים חדשים ומופלאים. עד שתגיע האחת, את כבר יודעת, מכל מבט חשוך ברחוב, מכל דאגה, מכל אי צדק – תשמרי עליה. תאפי לה עולם שלם בעוגות מתוקות ועד אז, תחכי לה בכיליון עיניים, בציפייה, בהתרגשות, בעדינות בסבלנות.