בשבת שעברה נסענו לחגוג אירוע משפחתי אצל דודים שלי במושב. אחד הדברים שלא מפסיקים להפתיע אותי במדינה שלנו הוא כישרונו של הנוף להתחלף ולהשתנות במהירות וביתר שאת, מבלי להודיע מראש או להסביר. כל זה בהחלט נתן לי חומר למחשבה. במרחק חצי שעה נסיעה מיקום של בניינים מטפסים, עדיין בישראל אבל בנוף שכולו ירוק, מצאנו את עצמנו בבית מקסים, מוקפים בפרדסים, עצי קלמנטינות, משפחה אהובה ומעל לכל, מוקפים במרחבים של חופש ואוויר לנשימה.
חיפשתי בנרות אחר מתכון מושלם למאפינס בננה שלא תהיה בו טיפת סוכר והקמח היחיד שיהיה בו הוא קמח מלא מבלי להתפשר על הטעם. חיפשתי וערכתי ניסויים במטבח שלי ולא אמרתי נואש עד שמצאתי את המתכון המושלם ואני מתרגשת להציג אותו כאן בפניכם.
זהו ללא ספק מתכון של לגזור ולשמור שמככב אצלנו במטבח ואני בטוחה שיככב גם אצלכם 😊
אני אוהבת להכין את המאפינס האלה לתחילת השבוע. הכנתם לא אורכת יותר מעשר דקות, הם כוללים מרכיבים ספורים בלבד שניתן למצוא בכל בית, קלים להכנה, מושלמים כארוחת בוקר טובה ובריאה או כארוחה זריזה לפני אימון. המירקם שלהם נימוח והשימוש בסירופ מייפל טבעי יוצר מתיקות עדינה. המאפינס בננה האלה מספקים מבחינתי פיתרון אידיאלי כשמחפשים משהו מתוק שהוא בריא ולא עתיר קלוריות. אז אם יש לכם כמה בננות שהבשילו זה מכבר ונראות קצת עצובות, זה הזמן להכין מהם מאפינס בננה. שימו לב, המאפינס האלה מושלמים לקטנים ולגדולים כאחד. הסכנה היחידה בהם היא שהם כל כך טעימים עד שהם נעלמים במהירות האור 😊
יש עיר אחת בעולם שהלב שלי כולו שלה. העיר הזאת היא פריז. בכל פעם שאני מגיעה אליה, אני מרגישה את הדופק שלי עולה במהירות. בכל פעם שאני מטיילת בסמטאות הקטנות והולכת בה לאיבוד בכוונה, אני מרגישה שפעם, בגלגול קודם ודאי גרתי כאן. ההשראה שוכנת שם מבחינתי בכל קרן רחוב. הכי אני אוהבת את פריז בסתיו. כאשר העלים הצהובים ממלאים את הרחובות, הרוח הנעימה מניעה את צמרות העצים וריח הערמונים הקלויים נישא באוויר. עוגת האגסים ההפוכה שלפניכם החזירה אותי לחלונות הראווה בעיר האורות הרומנטית שלי.
הייתה התחלה של חורף. לא ירד גשם אבל האישה ידעה את זה לפי האוויר הקר ותנועת האנשים הפוחתת. היא הסתכלה על העוברים והשבים מהמרפסת ונהנתה מהמעמד המיוחד של לראות ולא להיראות. הרוח פרעה את שיערה. הזמן נתן לה לבחור רגע אחד ולהחזיק בו, כמו חתיכה של עוגה שנוגעים בה בקצות המזלג. האישה בחרה בחתיכה היפה, הפשוטה, זו שנשרו ממנה כמה פירורים וזה מה שהפך אותה למושלמת.
השבוע תוך כדי שהכנתי קראנץ' פסטו ופרמזן, נזכרתי בשירו המופלא של אבות ישורון, "בהיחבא".
מִכָּל הַדִּירָה, אֲנִי בַּמִּטְבָּח הַקָּטָן שֶלִּי, מִכָּל
הַמְּקֹמֹת, מִכָּל הַבָּתִּים, אֲנִי כָּאן, לְבַדִּי, בִּשְׁתִיקָה.
בֵּין הַכֵּלִים, הַמַּזְלֵג הַגָּדֹל שֶלִּי, הַכַּפִּית הָרְגִילָה
שֶׁלִּי, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לִי קָפֶה. אֲנִי פֹּה לְבַדִּי.
חֲבִיבִים עָלַי כָּל כְּלֵי הָאֹכֶל שֶאֲנִי רָגִיל בָּהֶם.
הֵם אִתִּי יַחַד. לֹא מִשְׁתַּנִּים. תָּמִיד אֹתָם.
אֲנִי כְּאִלֻּ מֻחְזָק עַל יָדָם.
אִישׁ לֹא יָבֹא פִּתְאֹם בַּלַּיְלָה לַמִּטְבָּח.
אִישׁ לֹא יָבֹא בַּלַּיְלָה
לְמָקֹם קָטָן. כִּמְעַט נִשְׁכָּח.
אִישׁ לֹא יָבֹא בַּלַּיְלָה
לַמִּטְבָּח.
בכל פעם שאני אופה במטבח הקטן שלי, בהיחבא, אני פוגשת מחדש את השלווה.
אני כל כך אוהבת לאפות. לגלות מתכונים חדשים. להיכנס למטבח ולדעת שיקרה שם קסם ממש בקרוב. אני אוהבת את האמנות הזו שכולה דיוק, שלווה, יצירה ויופי מהפנט. אני אוהבת את העובדה שלא משנה איזה יום עבר עליי, בכל פעם שאני אופה זה הופך את עולמי. משכיח ממני דאגות. מכניס אותי לפרופורציות. מחזיר אותי לעצמי. מזכיר לי מה חשוב באמת בחיים. לפניכם מתכון לעוגת פטל ושקדים הפוכה שהיא האושר בהתגלמותו ואין לי ספק שאחרי שתטעמו ממנה העתיד יראה לכם הרבה יותר ורוד.
