פוסטים בקטגוריה
אפייה
עוגת שוקולד בחושה טעימה עם קישוט שושני שוקולד בעבודת יד עדינה שהופכים אותה ליצירת אמנות. מושלמת לימי הולדת ולאירועים מיוחדים ומושקעים. שימו לב שאת בצק השוקולד יש לצנן 24 שעות מראש בטמפרטורת החדר. לאחר הזמן הזה, הוא הופך לגמיש ונוח לעבודה ואפשר להכין ממנו שושני שוקולד אכילות ומופלאות.
בשנה האחרונה הקמתי בית עם אהוב ליבי. חזרתי לעשות את מה שאני באמת אוהבת – לכתוב.
הבית בשבילי הוא מקור להשראה, שמחה, רוגע, ביטחון, שקט ושלווה.
מעל הכול, הבית הוא המקום בו נמצא הלב שלי.
אחד הדברים שגורמים לי להרגיש בבית הוא ריח של לחם שנאפה בתנור.
אם יש דבר ששובה את ליבי הוא מראה של חלות זהובות שיצאו זה עתה מהתנור ומוגשות לארוחת שישי. אין כמו חלה שאופים בבית ומגישים למשפחה באהבה.
החלה הבאה היא חלה מושלמת לראש השנה. מכינים אותה מכל הלב ולמי שאוהבים. מדובר בחלה מרשימה, טעימה להפליא וזיגוג הדבש יהפוך אותה לכוכבת זוהרת בשולחן החג שלכם.
להמשך קריאה
קיץ. חם. השמש מסנוורת. הים יפה למראית עין אבל הרבה יותר מסוכן מבפנים. יש גם אנשים כאלה. הימים ארוכים. הגוף והנפש מחפשים דרכים להתרענן מכל מה שמכביד. האפייה והכתיבה הן משב הרוח המרענן שלי. אוגוסט כמעט נגמר ובקרוב תתחיל שנה חדשה. עם הרבה תכניות, כוונות וחלומות שעכשיו הגיע זמנם.
אחד הפירות האהובים עליי ביותר בקיץ הוא מנגו. הצבע המשגע והטעם המתוק מחזירים אותי אחורה בזמן לתקופת הטיול הגדול בדרום אמריקה, לחופי ברזיל וקולומביה ומזכירים לי תחושה נצחית של חופש.
בימים לוהטים של קיץ אין כמו עוגה קרה, קלה להכנה בלי אפייה ומרשימה, ללא צורך בג'לטין או ביצים, עם חתיכות מנגו חבויות וקישוט מהפנט. עוגה מושלמת לארוחת שישי, לאחרי הים, לסוף הקיץ, לארוחה עם אנשים שחולקים איתם רגעים קטנים של אושר.
כאשר חיפשתי אחר עוגה להכין לבן דוד שלי בן החמש ליום הולדת, ידעתי שזו תהיה חייבת להיות עוגה מיוחדת במינה. עוגה של גיבורי על. עוגה שטומנת בתוכה הפתעה. געגוע. משחק וזיכרונות ילדות.
ילדות. חלומות. דמיון שלא נגמר. סיפורים שנכתבים בעיפרון.
כל הדברים שהייתי רוצה להגיד לילדה שהייתי פעם. למשל, שתשמור את כל המחברות שהיא כותבת. שתסמוך יותר על עצמה. שבסוף הגלגל מסתובב ורגישות היא מתנה מופלאה, במיוחד לכותבות.
העוגה הבאה נבחרה כי הציגה את השילוב הקדוש בין שני הדברים האהובים בעולם מבחינת בן דודי: באטמן ולגו.
להמשך קריאה
אני לא זוכרת שאי פעם נמשכתי למטבח. בישול תמיד נראה לי כמו טרחה רבה מדי ואפייה כמו מדע מדויק ואני כידוע הכי הומנית שיש. במשך שנים ארוכות האמנתי שאנחנו כמו שני זרים שלא ייפגשו. עומדים ובוחנים זה את זו משני עברי הגשר, מפחדים מפני האפשרות לגשת. בלב נשאתי עמי את טעמם של המאכלים הסודיים שהמצאתי בילדותי עם חברות. המתכונים היו כאלה שהיום השתיקה יפה להן וכללו טוסט עם גבינה צהובה ועיטורי מייפל או עוגה שעשויה ברובה מחמאה וסוכריות צבעוניות אבל אני הוקסמתי מהיכולת הפלאית שלה לתפוח וזה היה בשבילי הכל.
