הייתה התחלה של חורף. לא ירד גשם אבל האישה ידעה את זה לפי האוויר הקר ותנועת האנשים הפוחתת. היא הסתכלה על העוברים והשבים מהמרפסת ונהנתה מהמעמד המיוחד של לראות ולא להיראות. הרוח פרעה את שיערה. הזמן נתן לה לבחור רגע אחד ולהחזיק בו, כמו חתיכה של עוגה שנוגעים בה בקצות המזלג. האישה בחרה בחתיכה היפה, הפשוטה, זו שנשרו ממנה כמה פירורים וזה מה שהפך אותה למושלמת.
