עוגה לחורף

אני לא זוכרת שאי פעם היה חורף כזה. עד כדי כך לא עקבי. בא ונעלם. כולו ישות אחת מסתורית. במשך יומיים יורד גשם ואני מוזעקת לבית מרקחת לקנות תרופות, המטריה הענקית שזכרתי לקחת, מורדת ומתהפכת ברוח. בימים אחרים יש שמש בתל אביב. הקרניים שלה מגיעות עד אליי. אני מוצאת חנייה באמצע היום בתל אביב וחוזרת לבתי קפה שכמעט שכחתי מקיומם אבל עכשיו נזכרתי. מישהו אמר לי השבוע: "איך בכל פעם את מוצאת שקט בשביל לכתוב?" ואני חייכתי ואמרתי רק: "צריך זמן וסבלנות". מלאכת כתיבה לא תמיד אפשר להסביר במילים, במיוחד לא לאלה שאינם כותבים. לפעמים היא אורכת נצח, לפעמים נדרשים רק כמה רגעים. לפעמים מספיק רק פסיפס של אנשים, נשקפים דרך החלון, כל אחד מכונס בתוך עצמו, לבוש לעונה אחרת של השנה. הם בשלהם ואני בשלי.

אתמול בלילה, החלטנו שאנחנו טסים בחודש הבא לניו יורק. האמת, אני מתרגשת. לא הייתי בתפוח הגדול מאז טיול הבת מצווה שלי ויש לי כל כך הרבה תוכניות לעיר הזאת. החלטתי לחגוג את המאורע במאפה הכי אמריקאי שיש – הסינבון. למי מכם שלא מכיר (יש כאלה בקהל?), הסינבון הוא מאפה שמרים מפנק במלית קינמון עם פרוסטינג לבן. הפעם, הכנתי עוגת סינבון ענקית, מושלמת לחורף הזה ובמיוחד ללילות הקרים שבו. העוגה שלפניכם נראית כמו יצירת אמנות בזכות צורת הספירלה המרהיבה שלה שתוכלו לגמרי להכין בעצמכם. כאשר תאפו אותה, המטבח יתמלא בניחוחות קינמון משכרים שמניסיוני, גם השכנים לא יישארו אדישים אליהם. זו עוגה מדהימה, מרשימה, מושלמת ליד הקפה, כוכבת אמיתית של כל מפגש חברתי או משפחתי. מומלץ להגיש את העוגה חמה או בטמפרטורת החדר.

להמשך קריאה

הייתה התחלה של חורף. לא ירד גשם אבל האישה ידעה את זה לפי האוויר הקר ותנועת האנשים הפוחתת. היא הסתכלה על העוברים והשבים מהמרפסת ונהנתה מהמעמד המיוחד של לראות ולא להיראות. הרוח פרעה את שיערה. הזמן נתן לה לבחור רגע אחד ולהחזיק בו, כמו חתיכה של עוגה שנוגעים בה בקצות המזלג. האישה בחרה בחתיכה היפה, הפשוטה, זו שנשרו ממנה כמה פירורים וזה מה שהפך אותה למושלמת.  

להמשך קריאה